קיימת תפיסה שגויה לגבי אלימות במשפחה — שהאלימות מתרחשת בעיקר בין גבר לאישה. אך במקרים של יחסים להטב”יים, אלימות יכולה להתממש בשלל רמות ודרכים. סוגי האלימות בהן נעסוק כוללים אלימות פיזית, רגשית, מילולית ואף מינית. אני יודעת זאת מניסיון אישי, ומודעות גבוהה יותר לנושא תהיה תוצאה חיובית לכולנו.
ראשית, הדינמיקות של אלימות במשפחה להטב”ית כוללות לעיתים קרובות שימוש במילים קשות ופוגעות, שנועדו לשבור את הביטחון העצמי של הקורבן וליצור מצב של רגישות ופגיעות. לעיתים קרובות, הקורבן מנסה להגן על עצמו, להביע את עמדתו או תסכולו, אך נאלץ מראש להכיר בכך שהמשפטים הפוגעניים מכוונים בעיקר להפחית את הערך העצמי וליצור תלות רגשית לכאורה. זה מוביל לדרמה המפוצלת שבה המחוללים מתקשים לנהל שיח רציונלי, ואלימות תופסת את מקום השיח הרגיל.
תהליך זה מתפתח לעיתים במעגלים שסוחטים את הקורבן עוד ועוד — במעגלים שחוזרים על עצמם שוב ושוב. בהתחלה, ההערות הפוגעות יכולות להיראות כעלבונות אקראיים, אך בהמשך מתפתחים למעין שגרה של פגיעה מתמשכת שמטרתה להטיל ספק במי שאתה ומערכות הערכים שלך. במקרים רבים, האדם שמבצע את האלימות מציע שהקורבן הוא האחראי לבעיות השורשיות, ומנסה להמיט עליו את האחריות על הטינה והכעס שלו. למשל, הוא עשוי לטעון: “אם לא היית עושה את זה, לא הייתי כועס,” כשהכוונה היא להטיל את ההאשמה על הקורבן.
למשל, באחת מחוויותי האישיות, הקריאה המילולית הייתה כה חריפה ומכאיבה שהרגשתי שאני עומדת לאבד את עצמי. הייתי מנסה לטעון את טענותיי, אך הייתה זו תקופה שבה השורות התערפלו והתחברו לכדי מעגל של אלימות רגשית. במרבית הפעמים, לא התגובה לא הייתה כנגד פועליה של המפעילה האלימה, אלא כנגד הנטייה שלה להאשים אותי והכוח שלה להנצל כל הזדמנות כדי להעצים את ההרס העצמי שלי.
מה שחשוב להבין כיום הוא שהיצורים שפוגעים אינם חוזרים על עצמו סתם כך; הם מחדשים את מעגלי האלימות כדי לנסות לרצות את עצמם ולשוב לשקט הנפשי שהרגישו איתם לפני כן. הם משתמשים במעגלים האלה כדי למצוא תירוצים ולקבל פיצוי על ההרגשה הלא נעימה של נקיפות מצפון, בעוד שהם משאירים את הקורבן עם תחושה של חוסר אונים ופגיעה מתמשכת בערכו העצמי. ההכרה הזאת מאפשרת לי להבין שבסופו של דבר, אין זה אחריות הקורבן למצוא פתרונות, אלא של האלימות עצמה — היא שיוצרת את הלולאה הזאת.
ברגע שהבנתי שהאחריות לא מופנית אליי, ולא נולדתי לחיות תחת צילו של אלימות מתמשכת, התחלתי לשקם את עצמי. התחלתי לעבור תהליך טיפולי, שבו חקרתי את השורשים לפגיעותי, והבנתי שזה לא היה קשור אלי אלא אל הבעיות והחסכים של האדם שפגע בי. שיפור מעמדי, מציאת בית חדש, מימוש שאיפות אישיות והכרה בערכי — כל אלה תרמו להחזיר לי את הכוחות והבטחון העצמי שנפגעו כל כך.
אחד הדברים המרכזיים שהבנתי הוא שהניסיון להתאים את היחסים לתמונה אידיאלית היא טעות נפוצה. אנחנו שואפים לרקוד לפי תווי חלום, כאשר במציאות היחסים שלנו עשויים להיות שונים לגמרי. ההכרה הזאת הייתה נקודת מפנה משמעותית בחיי, שהייתה יכולת לשחרר אותי מעול של נקיפות מצפון ולחצים שלא היו מוצדקים.
ביום בו החלטתי לא להמשיך במעגל האלימות ובחרתי להתרחק, הרגשתי חירות. זה היה רגע שבו הפסלתי את ההרגל והמאבק על ההשלמה עם המצב הישן הוביל לראייה חדשה של עצמי ושל חיי. היכולת להסתכל מתוך מרחק ולהסכים שהכול נלמד, גם הכאב והקושי, פתחה בפניי דרך חדשה. בעיקר, למדתי לסלוח לעצמי על כל התקופות שחשבתי שהייתי אחראית לשרשרת הפגיעות או שחששתי מנטילת אחריות על המצב.
אני סיימתי את החלק הקשה של ההרפתקה הזאת, ועברתי להתקדם קדימה. עברתי לעיר חדשה, לקחתי איתי רק את הרכוש הפרטי שלי — כל דבר שקשור לאותן זיכרונות של כאב לא נשאר. אחר כך, נכנסה חיה חדשה לחיי — חבר שהציג אותי לעולם המיוחד של רולר דרבי. בהדרגה, בניתי מחדש את ההערכה העצמית שלי, הפכתי למורה ומחנכת מובילה, והשגתי בית ועצמאות. הרולר דרבי לא רק חיזק אותי פיזית, אלא גם עזר לי לגלות מי אני באמת: אישה חכמה, חמודה, מצחיקה, חזקה ואהובה — מי שאני מסוגלת להיות ולשמר, כדי שלא אחזור למעגל של הפגיעות והכוחות המוחלשים.
החשיבות המרכזית שאני רוצה להדגיש היא שחובה להיות מוכנים לשנות את חיינו, לדעת שמגיע לנו משהו טוב יותר, ולהאמין באומץ שלנו ליישם את השינוי. אל תתעכבו, תזוזו קדימה. תפסיקו להסתכל אחורה ולשמור על תקשורת עם מי שפגע בכם. הם צריכים להתמודד עם מסע פנימי משלהם, והוא לא חייב לכלול אתכם יותר.
התמונה בלחץ: פרלה רודריגז
